לפני יומיים חזרתי מסדנה של ד"ר אליעז שהתקיימה בגליל המערבי היפהפה. אליו נסעתי כזכור לפני מספר חודשים לצורכי שיפור מהלך הסרטן בגופי והפיכת הקערה על פיה. חזרתי הביתה ישר לבוא האביב. יש משהו באביב שיוצר כמיהה להתחדשות, לניקוי, לרענון מצברים. התעוררות משנת חורף עמוקה. יש משהו שמבקש להתגלות על ידי הסטת הווילון. הסטת הווילון גורמת לחוץ להיכנס פנימה, השמש חודרת מבעד החלונות ומפציע יום חדש מלא אור.
קצת אחורה בזמן, "בזמן שישנו" ליאת ואני בסנטה רוזה, הארץ נשרפה באש הלהבה, והגשם מאן לבוא. למחרת הנחיתה בארץ, ביום הראשון של דצמבר, גשם זלעפות החל לרדת. חשנו שתינו שהבאנו עימנו את הגשם, לשטוף את כל אבק השרפה והחום. בין רגע החורף צנח וגשמי ברכה מלאו את הארץ. היתה זו גם תקופה שהכבד שלי התמלא. וכך החלה תקופה של התכנסות פנימה. רובנו ישנו טוב את שנת החורף,נותנים לגוף לנוח ולהשתקם: אגרנו, עיבדנו, מילאנו מצברים, נחנו. כך גם אני.
הכבד שעיבד הרבה תהליכים רגשיים ופיזיים בסנטה רוזה קרס בארץ ואני בחרתי להקשיב לו. בחרתי בזמן החורף להתכנס פנימה, להתמודד עם מציאות נושכת וכואבת ולספוג את אנרגיות ההבראה וההחלמה. לקחתי את עוצמות הריפוי שלמדתי והרשתי לעצמי להרפות. הנחתי לכל אותם חוויות, קשיים וטראומות לנוח, בכדי שאוכל לאושש את הכבד שלי. תהליך הריפוי העמוק שהתחיל בסנטה רוזה, אילץ אותי להירדם את שנת החורף ולסמוך על תהליך הגוף והריפוי.
התכנסות זו אפשרה לי לגלות את כל עוצמותיי דרך חולשותיי. אהבתי וחיבקתי כל קושי ומכשול כמניפי נס הדגל והדרך. התבוננתי בכל תמרורי ההזהרה שליוו אותי לאורך הדרך עד כה ולא ממש הקשבתי להם או שהדחקתי אותם. החולשות הפכו לחוזקות: העיקשות, הדימוי העצמי, הכעסים והפחדים הפכו למנוע של עשייה, יצירה, ובנייה של משהו חדש. המשהו הזה הוא הווה עשיר ומלא. יציאה מהאגו ההישרדותי לעשייה למען הסובבים אותי- משפחה, חברים וקהילה- לתת למען האחר. מצאתי שכל המקומות שלא אהבתי בי, משרתים אותי כעת לכל אותם דברים טובים שבעשייתי. הבנת הכוח שבחולשה כמחוללת שינוי.
היום, כשהסטתי את הווילון, גיליתי מחדש את בוא האביב, גיליתי את הכוח שבעונות ובמחזוריות השנה. התבוננתי בפלא הזה שחוזר על עצמו כבכל שנה, תמיד בצורה שונה. מצאתי את התנועה העדינה בתוך הקבוע, שקורה בכל רגע ובכל שנה. אולי זו בעצם אני המשתנה לנוכח הקביעות שבחיי, שלומדת לאהוב את החולשות בדיוק כמו את החוזקות שבי, שרואה את הפלא גם בזרימה ובשגרה של החיים. מרגישה שיכולה ממש לראות את הדיוק של החיים דרך עונותיה של השנה.
לרגע אחד עמדתי היום נושמת נשימות עמוקות ונותנת לכל האביב הזה עם כל האנרגיות והפריחות שבו להכנס דרכי, לכל פינה שנזקקה לו. לקבל את הארגון מחדש ועשיית הסדר באהבה. להתבונן על חיי ולהבין שיש לי מלא תוכניות לעתיד, ליצור ולהגשים מלא רעיונות שמתבשלים ועומדים לקרות בקרוב. להנות מההזדמנויות שהסרטן איפשר לי ולראות איך אני לאט לאט נפרדת ממנו לשלום. החיים מלאים בלעדיו אין לי בו צורך יותר, כדי שיעשה לי סדר ויעורר אותי מהתרדמת שהייתי בה.
האביב העיר אותי במלוא עוצמתו משנתי החורפית.. מזמינה אתכם להתעורר גם.
חג אביב שמח לכולנו:-)
קצת אחורה בזמן, "בזמן שישנו" ליאת ואני בסנטה רוזה, הארץ נשרפה באש הלהבה, והגשם מאן לבוא. למחרת הנחיתה בארץ, ביום הראשון של דצמבר, גשם זלעפות החל לרדת. חשנו שתינו שהבאנו עימנו את הגשם, לשטוף את כל אבק השרפה והחום. בין רגע החורף צנח וגשמי ברכה מלאו את הארץ. היתה זו גם תקופה שהכבד שלי התמלא. וכך החלה תקופה של התכנסות פנימה. רובנו ישנו טוב את שנת החורף,נותנים לגוף לנוח ולהשתקם: אגרנו, עיבדנו, מילאנו מצברים, נחנו. כך גם אני.
הכבד שעיבד הרבה תהליכים רגשיים ופיזיים בסנטה רוזה קרס בארץ ואני בחרתי להקשיב לו. בחרתי בזמן החורף להתכנס פנימה, להתמודד עם מציאות נושכת וכואבת ולספוג את אנרגיות ההבראה וההחלמה. לקחתי את עוצמות הריפוי שלמדתי והרשתי לעצמי להרפות. הנחתי לכל אותם חוויות, קשיים וטראומות לנוח, בכדי שאוכל לאושש את הכבד שלי. תהליך הריפוי העמוק שהתחיל בסנטה רוזה, אילץ אותי להירדם את שנת החורף ולסמוך על תהליך הגוף והריפוי.
התכנסות זו אפשרה לי לגלות את כל עוצמותיי דרך חולשותיי. אהבתי וחיבקתי כל קושי ומכשול כמניפי נס הדגל והדרך. התבוננתי בכל תמרורי ההזהרה שליוו אותי לאורך הדרך עד כה ולא ממש הקשבתי להם או שהדחקתי אותם. החולשות הפכו לחוזקות: העיקשות, הדימוי העצמי, הכעסים והפחדים הפכו למנוע של עשייה, יצירה, ובנייה של משהו חדש. המשהו הזה הוא הווה עשיר ומלא. יציאה מהאגו ההישרדותי לעשייה למען הסובבים אותי- משפחה, חברים וקהילה- לתת למען האחר. מצאתי שכל המקומות שלא אהבתי בי, משרתים אותי כעת לכל אותם דברים טובים שבעשייתי. הבנת הכוח שבחולשה כמחוללת שינוי.
היום, כשהסטתי את הווילון, גיליתי מחדש את בוא האביב, גיליתי את הכוח שבעונות ובמחזוריות השנה. התבוננתי בפלא הזה שחוזר על עצמו כבכל שנה, תמיד בצורה שונה. מצאתי את התנועה העדינה בתוך הקבוע, שקורה בכל רגע ובכל שנה. אולי זו בעצם אני המשתנה לנוכח הקביעות שבחיי, שלומדת לאהוב את החולשות בדיוק כמו את החוזקות שבי, שרואה את הפלא גם בזרימה ובשגרה של החיים. מרגישה שיכולה ממש לראות את הדיוק של החיים דרך עונותיה של השנה.
לרגע אחד עמדתי היום נושמת נשימות עמוקות ונותנת לכל האביב הזה עם כל האנרגיות והפריחות שבו להכנס דרכי, לכל פינה שנזקקה לו. לקבל את הארגון מחדש ועשיית הסדר באהבה. להתבונן על חיי ולהבין שיש לי מלא תוכניות לעתיד, ליצור ולהגשים מלא רעיונות שמתבשלים ועומדים לקרות בקרוב. להנות מההזדמנויות שהסרטן איפשר לי ולראות איך אני לאט לאט נפרדת ממנו לשלום. החיים מלאים בלעדיו אין לי בו צורך יותר, כדי שיעשה לי סדר ויעורר אותי מהתרדמת שהייתי בה.
האביב העיר אותי במלוא עוצמתו משנתי החורפית.. מזמינה אתכם להתעורר גם.
חג אביב שמח לכולנו:-)
אהבתי.שדרכך תאיר את דרכי.
השבמחקאיזה יופי של מילים . שירת האביב.
השבמחקאוהבת אותך אהובה
האביב מהמם וגם את!
השבמחקרונקה שלנו! מתמוגגת ממה שכתבת, איזה כיף לשמוע ולראות אותך פורחת ומלבלבלת ושכך יהיה אמן בכל עונות השנה!כך יהיה!!! אוהבים
השבמחק