פוסט ראשון- היום יום הולדת!!

"ואם יוצאים מגלים עולמות נפלאים"/ ד"ר סוס

"נכנסתי לשלד, אותו שלד חלש, וחולה ושאלתי אותו מה יעזור לו להתרומם וללכת זקוף? מתוך מרחב הידיעה העצום שבו שהיתי התשובה שעלתה היתה שהשלד יזדקף כאשר העצמי יהיה זקוף. אז בדקתי וראיתי את העצמי שלי (עצמות) פגוע נטוש ומפוחד. כשהעצמי התעצם והתחזק לפתע השלד הזדקף. קבלתי משימה לשמור על העצמי שלי זקוף ושמח." (מתוך מרחב ההתמקדות שלי).

איזו סימבוליקה זו לצאת למרחבים דווקא ביום ההולדת?

החלטתי לצאת למסע שכולו כייף. מסע שאין לו סוף ממש כמו ארץ פנטזיה, ככל שארקום יותר חלומות כך הפנטזיה האישית שלי תתרחב ותגדל. ככל שאחווה ואחייה את החיים במלוא מובן המילה ולא אתעסק בלדבר על מה צריך לעשות- אלא פשוט אעשה, החיים יתרחבו ויגדלו וינבעו יותר ויותר.

מתרגשת עד מאוד! ממש רגע מכונן בחיי. לכזו חשיפה לא חשבתי שאי פעם אגיע. אז אוריד מעצמי את העול הביישני, המתרגש ואומר תודה. תודה שבחרתם לצלול לעולם שלי.. עולם שיש בו קשת של רגשות ומחשבות ותהיות: צבעוניות, טיפה חוש הומור, קור טוב של רצינות ומעוף למחוזות נפלאים וקסומים.

אנחנו צוות ממש לעניין דני מנהל את החלק הטכני ועורך ואני הוגה.. רושמת וכותבת. לפני כ 4 שנים התחלתי לכתוב.. בשיא הכימו כשלא יכלתי לדבר עם כולם ולעדכן מצאתי את המיילים כלי טוב לעדכון וכתבתי הגיגי.. משהו בקטנה..וכבר אז אמר לי קרוב משפחה יקר, אולי תכתבי בלוג או ספר? פחח הצחקת אותי, אמרתי לו! והינה אני מוצאת שליקום יש תוכניות ודרך מרתקת בכך שבחודשים האחרונים אני ממש כותבת,  הכתיבה מאפשרת פתיחות וחקירה אחרת, מפרקת לגורמים כל כאב, פחד, טראומה, כל מכשול שצץ בדרך..

בגיל 39, אני לומדת לקבל את עצמי. לומדת לקבל את הצדדים הפחות נחמדים שבי ולומדת להשתמש בהם כמנוף ליצירה ושינוי. בגיל 39, אני מתבוננת על כל קמט בגופי, על כל שערה שלא במקומה, על כל אותם הדברים שהתביישתי בהם ושליוו אותי כל חיי. בגיל 39 אני מתמוגגת מגילי מקבלת אותו באהבה רבה. ואומרת תודה. תודה על השיעורים האינסופיים שהביאו אותי להיות אני כיום. תודה על הדרך המלמדת על האנשים המרתקים שנכנסים לחיי ועל אלה שיוצאים כי כבר לא מתחברים לתדר שאני משדרת עליו. תודה לכל אותם מעגלי תמיכה רבים ואוהבים ותודה לאיש שעומד לצידי שזה לגמרי לא מובן מאליו. יש לי את כל הכלים וצידה להתמודד ולעבור את המשוכות הבאות כשיגיעו. הושטת היד לעזרה, המחבקת והאוהבת ממלאת אותי ואני בטוחה שעם כזו תנופה אעבור הכל בבטחה. 

אז רגע.. זה לא ככ נורא.. קצת נחשפת קצת נסחפת.. בכל זאת עוד לא עומדת על במה ושרה (גם זה עוד יגיע) אלא רק יושבת מאחורי מקלדת... לאט לאט הדופק מסתדר, התחושה שאני עושה צעד נכון. מחר שנתראה במדרכות או בהזדמנויות כאלה ואחרות אני אהיה עדיין אותה רוני קצת ביישנית אבל שלמה. אמשיך להיות חולמנית, להאמין בסיפורי אגדות וסופים טובים.

היום אנחנו יוצרים מתנה. היום דני מעניק לי את אחת המתנות היפות שיכל לתת לי. השקת הבלוג! בערב נצא, משהו בקטנה, מסעדה ונשב להתבונן בכוכבים הנופלים מהשמיים ושמאפשרים לי להתבונן בהזדמנויות חדשות ולבקש משאלות... אין יותר קסום מזה. להתבונן בדברים הקטנים שעושים אותם לגדולים. זה כל ההבדל!