אזכרה שנה

"מה אתה אומר על הסרטון שהכינו לכבודי?" ממממ...

"הסרטון הסרטון...  אולי אני אשתמש בהומור שלך בכדי שתועיל להתייחס אלי.. (מְחָקָה אותי) יש אנשים שבשבילם הקרנה זה לא סרט... הא הא הא... ממש מצחיק"

או-קי עכשיו אני מבין. רוני? מה את עושה פה? כלומר איפה את? רגע רגע... איפה אני?

רגע, היתה אזכרה, יום שישי, אתמול? לא לא... היום... אז אני ישן?

"אממ, אושרי, אתה לא רוצה גם להרוג אותי משעמום, נכון? מספיק פעם אחת מתתי"

וואו, רוני, נהיית סטנדאפיסטית...

 📹   רציתי לספר לכם על אמא שלי...

"אז בוא אני אספר לך משהו... ואחר כך אני רוצה קצת לדבר על האזכרה, טוב?"

אין טעם לענות כי היא כבר קוראת את המחשבות...

והיא ממשיכה: "לידיעתך, אני אלופת אלופת הצחוקים... אמנם מעטים יודעים את זה עלי, אבל אני מצחיקה בטירוף... שטותניקית וממש ילדותית... ואני מסתכלת על זה עכשיו בהערכה עצומה... פשוט מעטים האנשים שיודעים את זה עלי... איכשהו מיקמתי את עצמי כבחורה מאד חזקה ורצינית... לא חמורת סבר... אבל בטח לא אחת שנחשבת לקלילה מבחינת ההומור".

רגע... איך אני אדע שאת מדברת ולא אני עם כל המחשבות המוזרות שלי?

"לא תדע. פשוט תזרום... אז איך היתה האזכרה?"

טוב, רוני את יודעת מה אני חושב...

"לא... אני לא יודעת הכל... ויש דברים שאני יודעת ואתה לא יודע, אני רוצה לדעת מה אתה חושב במודע שלך... לשם אני פחות מתחברת... והאמת שהחלק הזה אצלכם... כן... עכשיו זה השתנה,  אל תרגיש שאני מתנשאת או משהו כזה, כי אני ממש ממש לא! החלק הזה של המודע שלכם אינו ממש נגיש לי, כי אחרת אין לי שום סיבה לדבר איתך... הגיוני?"

או-קי, הסרטון היה מאד מיוחד, היתה לי אפשרות לראות אותך לאורך תקופה, בבריאות ובמחלה,

"אני לא אתקן אותך, אבל אני ארמוז לך שאין לך מושג מתי הייתי בריאה ומתי הייתי חולה"

הבנתי, הרמזים שלך ממש דקים... בקיצור זו היתה חוויה מיוחדת... ורותם שלך... ודני... אין, אין מילים היה מפעים... גם הדברים החמים שנאמרו עלייך... והציורים... בואנה את ממש אמנית... מה זה?

"טוב, טוב, שמעתי מספיק הספדים. אבל הסרטון היה בהחלט מיוחד, אני הייתי מימינך... שמת לב, נכון?"

נכון... הרגשתי אותך מצד ימין... וואו

"אבל אל תתלהב יקירי... כי הייתי כמעט לייד כל אחד באותו הרגע"

איך את עושה את זה?... כלומר... טוב... שאלה טיפשית, אה? ספרי קצת... את יכולה? מותר? מרשים לך?

"אושרון, שתבין, החוקים כאן שונים לגמרי... ומצד שני אין כאן חוקים, אני יודעת בדיוק מה עלי לעשות ומה אסור לי, כמו שאתה לא צריך לחשוב על דפיקות הלב ובכל זאת הוא פועם... להיפך, אתה יכול לשבש אותן אם תיתן פוקוס לא מדויק. אתה כלוא בתוך שפה שבחיים הגשמיים היא נחשבת לשפה הכי גבוהה - עברית. אבל אחרי המוות אין לה משמעות בכלל, להיפך, פתאום לאנגלית יש יותר משמעות, ועם זאת, השפה המדוברת והתפיסה האנושית-חומרית, ממש מוגבלת.  אין מספיק מילים ותמונות בכדי לתאר את המתחולל בעולם שבו אני מצויה... בעצם בעולמות ובמימדים... כשהייתי כלואה בתוך גוף, ככל שהתקדמה המחלה הפיזית רצית להשיל אותו מעלי כמו שלטאה משילה את עורה, קינאתי... אוי כמה שקינאתי, בכולן... הייתי מוכנה  להיות כל אחת ובלבד שתינתן לי האפשרות לחיות, להיות עם משפחתי. בכל גוף... שמנה, רזה, נמוכה, גבוהה, ובלבד - שבריאה. פחדתי פחד מוות לעזוב ושנאתי שנאת מוות את הגוף שבגד בי למרות שהשקעתי בו... ויש לי עדים קרובים שיעידו לטובתי... אבל... ראית איזה נעליים גבוהות דפקתי בתמונות... אני מתה על מגפיים... הפרעות קשב לא נעלמות גם אחרי המוות... נו תצחק, זו היתה בדיחה"

אופס... רוני... אני מקשיב, תמשיכי...

"מאז הילדות היתה לי התחושה שלא אזדקן... שכנעתי את עצמי, נאחזתי בכל מה שיכולתי... אתה יודע שהייתי מכשפה לא קטנה... הייתי יכולה לגרום לדברים לקרות... יכולתי לגרום לאנשים לאהוב אותי במצמוץ עין, וכשהגיע הסרטן היה לי בטחון שאוכל לגרום לו להיעלם. אבל משהו... משהו בנשמה שלי לא הירפה ואילץ אותי להתמודד עם כל ההשלכות של המחלה. אתה יודע, בחרתי להגיע למשפחה שלי... את זה אני יודעת עכשיו... בחרתי את האחים והאחיות שלי... את ההורים שלי, את החברות שלי את בעלי את רוֹתְּקוֹ"

רוֹתְּקוֹ? מי זה?  "נו.. רוֹתְּקוֹ רוֹתְּצ'וּ.. רותם - הבן המופלא שלי.. הוא  נשמה מדהימה.. כמעט בכיתי איתו כשהוא נפל... אבל אז נזכרתי שככה גם אני הייתי. בכיתי ועשיתי עניין כשכאב לי -בגילו.. בנוסף לכאב האמיתי שלו - בכיתי דרכו.. וזה היה לא פשוט בכלל.  לשאלתך.. אין קיצורי דרך, אני לא יכולה להמליץ לאף אחד להגיע לכאן כי אני לא יכולה להבטיח לאף אחד שיגיע למקום שלי, אני יכולה לומר לך שמכאן אני יכולה לראות את כל הגלגולים שלי.. אבל ממש לא בא לי לכתוב על זה בפייסבוק.. מה שכן חשוב, זה למצות את הפוטנציאל ולהבחין בין מה שנקרא "מתנה" לבין מה שנקרא "מניעה", שזה גם סוג של מתנה אבל חוויה שאסורה לעשיה, לעומת מתנה.. מתנה זה יכול להיות היכולת להנות  מקול של מים, ציפור, תינוק, אדם, בהירות מחשבה, עלים שמתלטפים  ברוח הנושבת בהם, רעש טיפות גשם על עלים יבשים, רעם, שירה, מוסיקה, ולב רחב, מעשים טובים, ואהבה בלתי תלויה וחופש חופש חופש"

חופש?

"כן.. אבל חופש בתוך עשיה.. חופש בתוך מדיטציה, חופש בין כוונה למחשבה.. חופש אמיתי שלא תלוי בזמן ובמצב.. ראית איזו רזה וחתיכה אני בתמונות?"

אמממ.. כן..כן.. ברור

"אז עכשיו אני נשמעת לך כבדה כמו טנק מצוות של חב"ד אה?  אושרי.. בדיחה, תצחק".

רוני יש לך במקרה איזה מסר? משהו למסור?

"תגיד, איבדת את כל הנימוסים שלך? מה, כשאתה פוגש חבר שלך אתה שואל אותו.. תגיד יש לך איזה מסר למסור? משהו?.. לא. אני לא באתי בשביל מסרים. באתי לדבר כי קראת לי.. כי היית זקוק לשיחה.. (בסוף תהיה ברכה), יש לי את כל הזמן שבעולם. אבל אם אתה רוצה לדעת כמה דברים שכן חשובים לי, אז תדע שאני מאד אוהבת את כולכם. את כל החברות שלי. היה שם ויש משהו אמיתי.. איזשהו קוד מוצפן  שאז לא הבנתי אותו.. חברוּת. אני דואגת לאבא שלי, אנחנו נפגשים לאחרונה הרבה, אנחנו מדברים מלא מלא מלא.. אני מזהה את הפחד אבל גם הרצון ללכת, להצטרף אלי. ואני כל כך מאחלת לו שיעבור את התהליכים שזכיתי לעבור, את השערים שדרכם עברתי, את הכמעט בריאות שחוויתי.. אייזיק השובב המצחיק הזה נתן לי מחמאות רבות, אני חייבת לציין שהכלים שקיבלתי ממנו היו מדהימים ומקדמים מאד.. ואל תבין שאני עושה לו פרסומת, ישנם תהליכים שחייבים לעבור לפני שפוגשים בו, אחרת זה נראה תמוה.. אספר לך קוריוז. אני לא אזכיר שמות אבל כשד"ר אייזיק אמר שהבראתי.. היה אחד באולם שאמר "WTF she is dead"  צחקתי.. ברור. אבל לא הסכמתי לעזוב, הייתי מוכנה  כמעט לחנוק מישהו רק בכדי להישאר, ובשביל הפרוטוקול לא לחנוק חברים, חברות, משפחה, ילדים ובעלי חיים.. אבל אתה מבין אותי.. לא יכולתי להיפרד מהמשפחה שלי. מהילד שלי. מדני.

📹  ד"ר אייזק מספר על רוני

אבל ברגע שעברתי את השער הראשון, ראיתי את הכל, ושחררתי מיידית, אני לא יודעת אם זה קיבל ביטוי בחומר. אבל כמו שאני בחרתי את העולם שלי ככה העולם בחר אותי.. רותם  דני והמשפחה.. קשה לי לתאר את המהלך של הבחירה כי אין לזה מילה ביקום החומרי. אבל המילה הכי קרובה זה בחירה.. תיקון. שיעור.. קארמה.

אז מה שלא הספקתי להגיד בסרטון, וחבל שלא הכנתי מראש סרטון, כי חששתי מרגעי ההנצחה הללו, עם כל הצחוק וההומור אני לא מאושרת לראות את אחיותיי קרועות מכאב וגעגועים, את חברותיי  שמוכנות לשמוע אותי אפילו גוערת בהן או  צוחקת איתן, את דני שלעיתים קרובות  זקוק לי בזמן שינה מוטרפת כשהכל לפתע מתערבב.. זו שנה לא פשוטה, ומה שאני רוצה באמת באמת לברך את כולם - בשנה טובה, שנת אהבה, קבלה, מחילה לעצמנו ולאחרים, שנת התחלה ללא גבולות ושנה של חוויות  ללא אחיזה וללא שיפוט. שנה טובה טובה טובה. ויאללה קום כבר כי  יהיה לך קשה לישון בלילה."