חוזרת לרגע לסצנה בסרט הראשון בטרילוגיה של "המטריקס", שבה מורפיאוס מציע לניאו לגלות את האמת באמצעות בליעת גלולה. ניאו עומד משתהה האם לסמוך על מורפיאוס ולצלול לעולם שהוא לא מכיר או להישאר תקוע במטריקס? (את הבחירה שעשה אתם בטח מכירים.. אין צורך שאחזור עליה...)
אחרי החגים ממש כאן ולפתחה של שנת העשייה לפניכם שאלה: אם הייתם ניצבים בסיפה של דרך חדשה וברגע אחד, שבו חיים שלמים יכולים להשתנות, היו נותנים לכם גלולה כפי שניתנה לניאו. זכות הבחירה בידכם. אתם אינכם יודעים מה עומד מעברה השני ולאן פניכם.. האם תמשיכו בחייכם "הנוחים" כתמול- שלשום או "תבלעו את הגלולה" ותביטו, תתהו ואולי תבחינו בשמץ של רצון לשינוי, למרות שזה לעבר הלא ידוע והמוכר.. ?
בעת גילוי הסרטן, הרגשתי שהזמן שלי קפא מלכת. מסביב, החיים המשיכו כהרגלם, או ככה לפחות היה נראה לי. הייתי בשיא הרחבת משפחתי הקטנה והתחושה שהייתה היא שמישהו שם לי מעצור חזק וברור. חשתי שהחיים שלי נעצרו. ראיתי לנגד עיניי את כל חלומותיי דאז מפנים את מקומם ולפתע אני גלמודה ובודדה במציאות הפרטית שנכפתה עלי. כמו פעוט שלומד את צעדיו הראשונים כך גם אני, למדתי להכיר את מציאותי החדשה. בתנועה אטית מאוד זרמתי אחרי מה שחשבתי אז לצודק ולנכון. עדיין הייתי בתחושה שהעולם ממשיך בתנועתו הסואנת ואני עומדת במקום. שקעתי בתוך תקיעות, בתקופה שקדמה לגילוי הסרטן והמשכתי בה עמוק לתוך הטיפולים הקשים, שעברתי בשנה הראשונה. כשאובחנתי עם גרורות בשלד, הבנתי שעלי להתחיל לזוז מהמקום הנוח שנתקעתי בו והתחלתי להניע את העגלה המקרטעת על סף שקיעה עמוקה בבוץ.
אחרי החגים ממש כאן ולפתחה של שנת העשייה לפניכם שאלה: אם הייתם ניצבים בסיפה של דרך חדשה וברגע אחד, שבו חיים שלמים יכולים להשתנות, היו נותנים לכם גלולה כפי שניתנה לניאו. זכות הבחירה בידכם. אתם אינכם יודעים מה עומד מעברה השני ולאן פניכם.. האם תמשיכו בחייכם "הנוחים" כתמול- שלשום או "תבלעו את הגלולה" ותביטו, תתהו ואולי תבחינו בשמץ של רצון לשינוי, למרות שזה לעבר הלא ידוע והמוכר.. ?
בעת גילוי הסרטן, הרגשתי שהזמן שלי קפא מלכת. מסביב, החיים המשיכו כהרגלם, או ככה לפחות היה נראה לי. הייתי בשיא הרחבת משפחתי הקטנה והתחושה שהייתה היא שמישהו שם לי מעצור חזק וברור. חשתי שהחיים שלי נעצרו. ראיתי לנגד עיניי את כל חלומותיי דאז מפנים את מקומם ולפתע אני גלמודה ובודדה במציאות הפרטית שנכפתה עלי. כמו פעוט שלומד את צעדיו הראשונים כך גם אני, למדתי להכיר את מציאותי החדשה. בתנועה אטית מאוד זרמתי אחרי מה שחשבתי אז לצודק ולנכון. עדיין הייתי בתחושה שהעולם ממשיך בתנועתו הסואנת ואני עומדת במקום. שקעתי בתוך תקיעות, בתקופה שקדמה לגילוי הסרטן והמשכתי בה עמוק לתוך הטיפולים הקשים, שעברתי בשנה הראשונה. כשאובחנתי עם גרורות בשלד, הבנתי שעלי להתחיל לזוז מהמקום הנוח שנתקעתי בו והתחלתי להניע את העגלה המקרטעת על סף שקיעה עמוקה בבוץ.
צומת דרכים זו איימה עלי והעלתה כמובן את כל הפחדים והחששות מהלא ידוע וחוסר השליטה במה יעלה גורלי, אל אף הידיעה שבמקום המוכר, הידוע ובעל השליטה, ישנה תקיעות. בתוך כך, התבוננתי ושמתי לב, שמסביבי מכל עבר החיים זורמים באינרציה מסוימת. "נוחות" היא הביטוי המדויק יותר . נוחות מקבעת, אוחזת. לא משחררת. כשזזתי ממקומי הנוח, הבחנתי איך חייתי ב"מטריקס". ראיתי כיצד חייתי את חיי שנים רבות, כהולכת בתלם, הילדה הטובה, שומרת חוק וסדר. שרק לא יגידו שאני לא בתלם. הפכתי להיות עוד דמות ללא אופי, עיניין ודרך.
כאשר קבלתי את תוצאות הבדיקות ההן, הבנתי שנתנה לי הבחירה: להמשיך ולחיות במטריקס או לגלות שקיים למעשה עולם שלם של אפשרויות בחירה, דרכים מרתקות והנאה. בחרתי, כאמור, לצאת מ"המטריקס" ולגלות את עולמי החדש, שנראה אמיתי יותר ונכון עבורי, גם ברגעים אלו ממש. באורך "פלא" הפכה תנועת גלגלי העגלה לחלקה יותר ופחות מקרטעת ויוצאת מהבוץ.
החיים בתנועה מתמדת משתנים כל הזמן. בכל רגע נתון קיימת ההזדמנות, בכל רגע קיים סיכוי. זו יכולה להיות תנועה פיזית ממש או נפשית רגשית. העיקר בשבילי לא להיות תקועה. לזהות את מה שעלול לעצור מהעגלה לנוע. להיות בתנועה עבורי זה מחד, להיות ביקורתית עם חמלה, להסכים לא להיות צודקת אלא חכמה, להקשיב לאנשים מנוסים, לפתוח ספרים, לשאול שאלות ולהעלות תהיות, להיות פתוחה להזדמנויות, לטעום ולנסות דברים חדשים ולשחרר את הישנים, שכבר לא תואמים להלך רוחי ומוחי. מאידך, קיים פרדוקס כי הסיכוי לשינוי- קיים במקומות המוכרים, עם האנשים שמכירים אותי שנים. דווקא עם אלו שיודעים מי הייתי, שם יש את הפוטנציאל הגדול להכיר בתקיעות ולפוגג אותה.
היום אני יודעת שעבורי גם אם ניצב בפני עולם עצום של הלא ידוע עם הפחדים והחששות, יחד הוא מביא עימו שינוי, תזוזה ותנועה. עולם זה מלא ב 'כל טוב' מגוון רגשות- תחושות- מחשבות. לפתע הוא נראה פחות מאיים אלא הופך למסקרן ומעניין. אני חשה שהצעידה לעולם הבלתי ידוע, מלווה באור השינוי והבחירה והופכת לבטוחה, עוצמתית וחזקה. ההבנה שהאומץ לבחור בלא ידוע יוביל אותי לשינוי ותנועה מהידוע הנוח והתקוע.
כאשר קבלתי את תוצאות הבדיקות ההן, הבנתי שנתנה לי הבחירה: להמשיך ולחיות במטריקס או לגלות שקיים למעשה עולם שלם של אפשרויות בחירה, דרכים מרתקות והנאה. בחרתי, כאמור, לצאת מ"המטריקס" ולגלות את עולמי החדש, שנראה אמיתי יותר ונכון עבורי, גם ברגעים אלו ממש. באורך "פלא" הפכה תנועת גלגלי העגלה לחלקה יותר ופחות מקרטעת ויוצאת מהבוץ.
החיים בתנועה מתמדת משתנים כל הזמן. בכל רגע נתון קיימת ההזדמנות, בכל רגע קיים סיכוי. זו יכולה להיות תנועה פיזית ממש או נפשית רגשית. העיקר בשבילי לא להיות תקועה. לזהות את מה שעלול לעצור מהעגלה לנוע. להיות בתנועה עבורי זה מחד, להיות ביקורתית עם חמלה, להסכים לא להיות צודקת אלא חכמה, להקשיב לאנשים מנוסים, לפתוח ספרים, לשאול שאלות ולהעלות תהיות, להיות פתוחה להזדמנויות, לטעום ולנסות דברים חדשים ולשחרר את הישנים, שכבר לא תואמים להלך רוחי ומוחי. מאידך, קיים פרדוקס כי הסיכוי לשינוי- קיים במקומות המוכרים, עם האנשים שמכירים אותי שנים. דווקא עם אלו שיודעים מי הייתי, שם יש את הפוטנציאל הגדול להכיר בתקיעות ולפוגג אותה.
היום אני יודעת שעבורי גם אם ניצב בפני עולם עצום של הלא ידוע עם הפחדים והחששות, יחד הוא מביא עימו שינוי, תזוזה ותנועה. עולם זה מלא ב 'כל טוב' מגוון רגשות- תחושות- מחשבות. לפתע הוא נראה פחות מאיים אלא הופך למסקרן ומעניין. אני חשה שהצעידה לעולם הבלתי ידוע, מלווה באור השינוי והבחירה והופכת לבטוחה, עוצמתית וחזקה. ההבנה שהאומץ לבחור בלא ידוע יוביל אותי לשינוי ותנועה מהידוע הנוח והתקוע.
אהובתי, אני כל כך מזדהה עם מה שכתבת! אני שמחה להיות חלק בתהליך שלך שאין ספק משפיע על כל הסובבים בכלל ועלי בפרט!
השבמחק