"אם אתם נותנים אתם יוצרים דבר שאנשים לא מעריכים, אתם רוכשים חברים. אין דבר שיותר משכך כאבים מחברים!" (שמעון פרס ז"ל, 2016 ).  

כשברקע מדברים רבות על שמעון פרס ועל פועלו - איש דגול, מאמין ובעל חזון, שלוש מילים בלטו לי והתחברו בדמיונם ל"סטייט-אוף-מיינד" שלי: האיש החולם, התמים והאופטימי חסר תקנה.. שמעון פרס בעל שלל התארים רבי המעלה מראה שאלו תכונות שקשורות לאריכות ימים ולחיים מלאים ועשירים.

ראש השנה בפתח ואני רוצה לחזור לרגעים שקדמו ובהכנות לקראת מעגל הריפוי הנשי, ברגע אחד של הקשבה עמוקה חל השינוי. קבלתי הזדמנות פז בין ניסיונות הכתיבה, להקשיב לדני ולמסר הכואב שלו: "תתעוררי!! את טומנת את ראשך בחול!". לאחר רגעים של שתיקה והלם, אני מריצה סרטים, כעסים ותלונות איך הוא מעז לומר לי דבר כזה?? למעשה האיש, שעומד לצידי ומלווה אותי באהבה ומסירות רבה, אמר לי את האמת בפרצוף. ללא פחד, חותך, נוקב וברור. אמת זו, נראה לי, מצילה את חיי!

 או אז זה חילחל. ללא התבוננות וקבלה של מצב המחלה המשתוללת בגופי, אין לי שום סיכוי להבריא. התותחים הרועמים של מערכת החיסון, המשאבים והכוחות שאמורים היו להתגייס להבראה, למעשה, הופנו להכחשה אילמת. התעלמות מוחלטת זו תרמה רבות להחמרה במצבי. ביום שנחשפתי לראשונה במעגל הריפוי הנשי, שוחררו לחופשי ההכחשה וההתעלמות. הסכמתי לקבל את מצב מחלתי כמו שהוא. מאותו יום, אני חשה כי מצב רוחי מתרומם, מתחזקת נפשית ופיזית ומחייכת בלי הפסקה. יודעת שכעת מערכת החיסון שלי הכל כך חלשה מתגייסת ותוכל להתחזק על מנת לנקות את הסרטן מגופי. חשה שאני מזדקפת, משוחררת מכל עול ההכחשה ויוצאת להגנה על "הבית" שהוא גופי.

משיטוטי ומחקרי בספרים וברחבי הרשת ומתוך למידה ושיעור מן המטפלים המדהימים שמלווים אותי, הבנתי שלכל אחד ואחת יש את המשהו הזה, השואב, הסוחט את כוחותיו מאנרגיות. אצלי זו היתה ההכחשה. מבלי חלילה לשפוט ולבקר אחרים, יש כאלה שיסתירו, שיתביישו, שיבחרו לא לספר, שימנעו או פשוט יפחדו. רובנו מכירים את הציטוט המפורסם של פרנקלין .ד. רוזוולט כי "הדבר היחיד שעלינו לפחד ממנו הוא הפחד עצמו". אכן כולנו פוחדים מהמוות! פחד זה משתק אותנו מלעשות דברים נכונים לנו. בחרתי לקבל את הפחד ולהכילו מאשר לנסות לדחותו או לאחוז בו או לתת לו לשלוט בי. רק מתוך המקום, שמעז להתבונן באומץ לפחד ולסרטן בעיניים, התרוממתי. כשהסכמתי לקבל את המצב האמיתי שלי ולחשוף אותו, תרתי משמע, גם הסביבה קיבלה אותי בהבנה ובאהבה. במסורת הסינית העתיקה מאמינים שעלינו להסכים "למות" כל יום בכדי לחיות חיים במלואם. יכולתי להתחיל לנשום ולחיות רק כשהסכמתי "למות" ממש ולהיות 'כעולה על המזבח'.  כמו להגיע לתחתית תהום איומה ולשהות שם בקבלה. הכוונה ב"למות" היא לשחרר ולוותר, פשוט להרפות. להשתחרר ממנגנוני האגו האוחזים שסוחטים אנרגיה וכוחות.

 הקושי והסרטן עדיין כאן, ואני משתדלת לא לאחוז ולשחרר גם את התובנה החדשה והמדהימה הזו. זה עוד נדבך, עליית מדרגה ומקפצה רצינית בדרכי המרתקת. כמו כל התובנות והלמידה שעלו עד עתה. היום ברגע זה זהו יום טוב, אבל אני יודעת שיבואו ימים פחות טובים.. כי ככה זה בעולמנו, לכל דבר יש גם את היפוכו, ואי אפשר לקבל את הטוב ללא הרע, כי הם יוצרים את השלם. וכך אני מרגישה אני שלמה. אני יודעת שאצא לקליפורניה מלאה בצידה לדרך ועם אמונה מלאה ביכולת המופלאה של הגוף שלי להבריא את עצמו בזכות ההרמוניה ומאזן הכוחות החדש בגופי. אין יותר בזבוז אנרגיה על הכחשה אלא שימוש בקושי או אפילו בפחד לצורך עשייה ויצירה.

חודש המודעות לסרטן שד בפתח ויש לי כל כך הרבה מה לספר לנשים, להמליץ ולייעץ. בטח תראו את כל הפרסומים שכל אותן נשים נפלאות, שאני נמנית עמן עברו, עוברות ותעבורנה...  מה שמתחשק לי להגיד - אתם לא לבד! תלכו להיבדק, כן זה חשוב, אבל זה לא מה שבהכרח יגרום לכם להציל את חייכם. מתוך הפנמה עמוקה והשקפת עולם כי גוף ונפש חד הם, לשיטתי, מה שיפחיתו באופן דרמתי את הסיכוי לחלות זו קבלה עצמית, פתיחת הלב, הדיוק והחיבור לעצמנו והאחדות עם אחרים, ההקשבה לנו ולאחרים, נתינה בשילוב עם האהבה, השמחה והצחוק, שמירה על איזון תזונתי טיפול בכאב נפשי רגשי ופיזי, פעילות גופנית על גווניה ולחיות בתנועה וזרימה מתמדת לא רק שישפרו את מצב בריאותכם הנפשי והגופני אלא יהפכו אתכם וסביבתכם לטובים יותר.

כאמור, במקביל  נחגוג ביום ראשון את ראש השנה. והשנה עבורי בסימן שינוי והודייה. למרבה הפלא והשמחה, ביום זה חל התאריך הלועזי של יום נישואינו ובאותו השבוע ממש נחגוג יום הולדת 6 לרותם. שנה חדשה עם רוחות חדשות וכוחות מחודשים.
בשבועיים האחרונים מאז מעגל הנשים כמות האהבה והתמיכה שאני מקבלת חוצה ימים ויבשות וחובקת כל. החיבוקים, האיחולים, השיתופים והתרומות. לא אוכל שלא לנצל את הפלטפורמה הזו בכדי להודות לכל מי שידו משגת לתרום ולסייע לנו במימון הוצאות הנסיעה. אני אסע בידיעה שרבים וטובים ילוו אותי בלבם בזמן שהותי מעבר לים וכמובן בהמשך המסע להחלמה בארץ הקודש.

רוצה לאחל לכם ולי שתהיה זו שנה של חיבור, של ואהבת לרעך כמוך, אהבת האדם באשר הוא אדם. שנה של השלמה וקבלת הדברים הטובים והפחות טובים בחיינו. שנה שבה אולי העולם שלנו יהפוך לטוב יותר ושנעים לחיות בו. שנה שבה הפחדים והחרדות יפסיקו לשלוט בנו, שנה של מנוחה וזמן משפחה. שנה נפלאה שבה החמלה לא תהייה מילה גסה..

היום אני יודעת שחשיפה זו, המטהרת והמנקה עמוקות, היא הנתינה והמתנה שלי לכם. בכל זאת יש בי צד פולני שחייב להחזיר לחברים החדשים שרכשתי:-)

שנה טובה וחתימה טובה
מלאת אהבה
ממני

ממילותיי אתמול במעגל...

אפתח בתודה.
תודה לכל אחת ואחת שיצרה את הסיבות המתאימות לה על מנת שתוכל לקחת חלק בערב הקסום הזה. זה ממש לא מובן מאליו. אני כותבת ומוחקת ומחפשת את המילים המדויקות שאותן אני רוצה להעביר בערב זה. מה המתנה והמסר שלי אליכן? ההתרגשות כבר כרסמה כל חלקה טובה וזהו, זה אכן קורה! מקווה שלא אחפור לכן יותר מידי.

עוד אתמול חשבתי למה אני צריכה את כל זה? הבנתי שמה שקורה כאן ומתרחש גדול הרבה יותר ממני.

מרגישה ממש כמו בסצנה מהסרט "דלתות מסתובבות": רוני הישנה ורוני החדשה עוד רגע משתלבות והופכות לאחת.. רוני שיודעת ורוני שלקראת הרגע הגדול שישנה את חייה. להישאר במקום המוכר, הנוח, המסוגר, המכווץ זה שייך לרוני הישנה. רוני שעומדת כאן מולכן, משילה מעצמה את הכיסוי. רוני האמיתית. בלי מסננות ובלי פילטרים. אולי יהיו כאן הרבה סופרלטיבים, או הרבה אמרות שכולנו שמענו אותן בהזדמנויות שונות. אבל כאן היום ישנן המילים המדויקות שהם אני. המשפחה שאני כל כך אוהבת החברות שאני ככ אוהבת והדברים שאני אוהבת. זהו ערב של קבלה, הכרת תודה, אהבה וחמלה.

כשחליתי בסרטן שד טופלתי על פי הפרוטוקול הידוע של כימו ניתוח הקרנות. שנה וחצי מסיום הטיפולים התגלו גרורות גופי. נכנסתי לסטטיסטיקה הכואבת. פרטים יבשים מבהילים מאוד כל אחד. פרוגנוזה קשה ללא ספק. בכיתי, התפרקתי, קרסתי. כבר באותו הערב קבלתי החלטה. החלטה ששינתה את חיי. לקחתי את האחריות על ניהול ההתמודדות עם הסרטן. יש לי את האומץ להישיר מבט לסרטן וללמוד אותו. להבין למה הגיע, למרות ההיסטוריה המשפחתית ואילו תנאים בגופי אפשרו לו לשגשג. התחלתי לחקור והפכתי ל"רופאה" בעל כורחי. קראתי, נפגשתי, הקשבתי ונחשפתי למידע רב והבנתי שטיפלתי עד כה רק בסימפטום. ניסיתי להעלים מגופי את אותות ההזהרה. אותות ההזהרה שהתריעו שניהלתי את חיי בחוסר איזון. החלטתי להקשיב להן ולחפש את המקור להיווצרותן. הבנתי שאותות אלה יופיעו שוב ושוב אם לא אעשה בדק בית.

וכך במקביל לטיפולים הקונבנציונליים ונסיעות לתל השומר, יצאתי למסע. מסע שהוא שלי. התוותי לי דרך כשהבנתי שהמסע לעולם לא יגמר. בוחרת כל יום מחדש להעצים את האור, לעזור לאור לגדול ולהאיר לי את הדרך מאשר להילחם בחושך. הבחנתי שהמלחמה בחושך גוזלת ממני את כל האנרגיות והמשאבים שגופי זקוק להם להחלמה. שלום חנוך שר "תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר" ובתוך כך אני לא מתעלמת מהחושך אלא מודעת לקיומו, מקבלת אותו כחלק מהותי בהבראה! הבנתי כי עלי לחדור פנימה לתוך גופי ולמצוא את המקומות הנסתרים והעמוקים ביותר בנבכי נשמתי. להתחיל להקשיב לקולות שעולים, רגשות חבויים, לזהות דפוסים אוחזים.

בעזרת מדריכים ומלווים מדהימים אני לומדת לקבל את עצמי על כל חסרונותיי ויתרונותיי. לומדת להכיר בקיים ובטבע ומפוררת מכשולים וקשיים. יודעת שיש דרך שונה ואחרת להתמודדות עם סרטן. דרך רכה נעימה, מכילה ומקבלת. דרך שממנה צומחים, גדלים, נפתחים ונושמים. דרך שבאמצעותה גיליתי מי אני באמת. באמצעותה הורדתי הגנות( הנה אני עומדת כאן מולכן) ונחשפתי. התחלתי לחיות את החיים ולא לישון אותם גם אם זה אומר להרגיש כאב.

בדרכי, התזונה מדויקת עם הקשבה לגוף, ההתמקדות, החיבור לעולם הרוח, ההילינג , הפעילות הגופנית הדיקור ועוד מהווים חלק משמעותי מהמערך הטיפולי. האמונה ביכולת להבריא את הנפש וההבנה שללא ריפוי הנפש לא יוכלו להתקיים הבראה וריפוי הסרטן!

אז לא הכול נופת צופים אל דאגה. ישנם הרבה רגעים לא פשוטים ועוצמתיים. רגעי משבר וקושי. רגעים שאני מזהה בי צדדים לא נעימים, אפילו לא נחמדים לסובבים אותי. לא תמיד יודעת לשיים ולהצביע מדוע! אבל מתוך ראייה, שבכל קושי קיימת הזדמנות אני עולה. גיליתי שכשאתן באות , מכל סיבה שהיא, ומפזרות עלי את אבק קסמים של האנרגיות שלכן אתן מלטפות ברכות ובאהבה ואני מתמלאת, חייה ובועטת.

הסרטן עקשן, לא מוותר דווקא במקומות הכואבים. הוא מזכיר לי שיש עדיין מקומות שלא טופלו ויש עוד עבודה לעשות. מכל שיח ומכל מצב הקשה ביותר מקבלת שיעורים. לומדת להתבונן במראות בלי פחד ולפרק אותו כשהוא עולה ומשתק. לומדת לקבל את הלא ידוע, לומדת להפסיק לשלוט בעתיד. כשיבוא העתיד נתמודד גם איתו. משחררת קיבעונות ודעות קדומות ופשוט נוכחת במה שקורה לי עכשיו. התבוננות הזו מאפשרת לי להסיר קליפה אחר קליפה, ולהיות כאן ערומה ויחפה ויודעת שההצגה עוד נמשכת.

מי שמכירה אותי כבר שנים, יודעת שהייתי ה'ביישנית של הכיתה', זו שעמדה בפינה מבוישת ולא מאמינה בעצמה. היום המדהים הזה, הוא פתיחת מעגל חדש, הכנסת משפחה חדשה לחיים שלי. מתחילה שלב חדש בחיי שבו אני נמצאת במרכז הבמה. הזרע נשתל, נותר לי להשקותו ולחכות בסבלנות מה יצמיח איתו. משתדלת לצחוק, להנות ולאהוב בזמן שאני ממתינה..

שלום. אני רוני ואני אישה לדני בן זוגי, אמא לרותם, בת לחנה, אחותן של איילת, מעין, עדי ונעם , כלתה של מאי, אחייניתן של אורה, רותי, אילנה, נאוה ונאווה אורלי וסמדר. בת דודתן של איילת, מיכל, אראלה, דלית, אפרת ונטע. גיסתן של אביגל ולי- טל, חברה ל .. טוב הבנתן כבר אני משערת..

אני רוני ואני שייכת לקבוצת נשים ככ גדולה עלי אדמה. קבוצת נשים חזקה עוצמתית מגנה ודוחפת. הנשים המדהימות שהם כאן ועכשיו. וישנן הנשים המדהימות שלמעשה סימנו לי את הדרך, עדת הנשים שמלווה אותי ברמה הרוחנית הכי גבוהה. סרטן בכלל וסרטן השד בפרט פוגע בסמלי הנשיות החיצונים אבל יוצר כוחות חדשים, עוצמתיים, מרגשים שרק נשים יכולות להן. האנרגיה הנשית הכל כך עמוקה, היא שיוצרת חיים ומעניקה לנו את הבריאה. בערב הזה אני חלק שווה בדיוק כמותכן. כולנו כאן מרכיבות שלם עצום ומדהים. בערב הזה ישנה הזדמנות כבירה לכל אחת, להיות כוח מכפיל ומניע. השותפות שנוצרה כאן, יכולה לחולל שינויים בכל אחת מאיתנו. השותפות הזו, מכילה פוטנציאל עצום להבראה בכל אחת מאיתנו.

הערב הזה לא יכל להתקיים ללא מספר נשים חזקות אהובות ומקסימות שלי. נשים שהם חברות אמת.

 לאימא שלי-חנה! ליאתי- אישתי היקרה, תמה סולומון המלאכית ששומרת עלי ומאירה לי את הדרך, חן אלון המפיקה המושלמת והאהובה, אלה שמלמדת אותי לשיר, לענת שכנתי היצירתית והמיוחדת, לנעה רונן שמאחורי הקלעים תומכת ומלווה, לפראמה שאקטי ולניבה לב על השירה המקודשת הקסומה, לאחיותיי המוכשרות עדי ונעם על מחזיק המפתחות ולכולן שהגעתן!
תודה:-)

מעגל תמיכה וריפוי נשי

"ידעתי שהביצה הטובענית היא חלק מהדרך ועלי לעבור דרכה. אני מוכנה להתלכלך! פתאום לא מפחיד אותי להתלכלך בבוץ. הבוץ מתקשה ומקבע אותי שלא אזוז,  משהו אוחז בי ולא נותן לי להתקדם, כמו עיקשות. אבל אני מחודדת מטרה, ולא מוותרת! רואה את עצמי מעודדת אותי "תמשיכי, תמשיכי אל תעצרי". רואה המון קולות שתומכים בי ושדוחפים אותי קדימה. סבתא שושנה עומדת בראש קולות רבים של נשים שעומדות מאחורי ודוחפות אותי קדימה. חוזרת תחושה ש"אני אצליח", דחף ומוטיבציה. נישאת על גבי הקולות, הן מוציאות אותי מהבוץ ולוקחות אותי למקום מבטחים בסוף הביצה, סוחבות אותי כמו עדר ענק. התפקיד שלהן היה להעביר אותי את הביצה." (מתוך מרחב ההתמקדות שלי)

 חיפשתי את הדבר המדויק, שמתאים לי. שמעתי על ערבי תמיכה וריפוי ותהיתי מה נכון לי? איזה כיוון אני רוצה לממש?  מה יאפיין אותי? חיכיתי לתשובה שתבוא מהיקום, לסימן.

 מאז העמקתי יותר ויותר במדיטציות, עלתה לתודעתי תמונתה הישנה של סבתי שושנה (מצד אימא). בסיפור המשפחתי הענף שלנו עם סרטן השד, הסיפור שלה תמיד היה רחוק ממני.. לקוח מאיזה ארץ רחוקה.. הדחקתי, אני מודה! מסתבר שליקום יש את הדרך המאוד מיוחדת שלו, לאפשר לסבתי להיות נוכחת בחיי ולעזור לי למצוא את הדרך שמתאימה ומדויקת לי. מאז עלתה לתודעתי לראשונה, חשתי שהיא מביאה איתה רוח גבית שמלווה אותי בכוח ועוצמת הנשים של בנות משפחתי, מדורי דורות אחורנית! ראיתי לנגד עיניי את כוח הריפוי המחבק, את התמיכה והדחיפה. הקסם הזה התרחש עוד פעמים מספר והפך לתופעה שבה אני עומדת ומקבלת אנרגיות מעדת נשים תומכת ואוהבת.

משהו אומר לי תעזי. משהו לוחש לי ואומר לי "תסמכי, תבטחי בנשים המדהימות שמקיפות אותך ותני להם הזדמנות לקחת אותך לחוף מבטחים". כמו בביצה הטובענית בסרט "הסיפור שאינו נגמר", כך בתחושה שלי במרחב ההתמקדות, ידעתי שלטבוע בה זה לשקוע בפחד, לוותר לעצבות ולפסימיות. בחרתי לצאת מהביצה הטובענית לאזור אומץ ולסמוך בביטחון מלא על הכוחות שמסייעים לי לחצות אותה בבטחה.

ואז באה תמה, במלוא מלאכיותה וקיסמיה וצבעה את הסימן שהיקום נתן לי כבר מזמן באור זוהר ומאיר והפנתה אותי להקשיב לקול שבקע מתוכי. מכאן היה ברור שהגלגל ינוע במהירות ותקמנה נשים נפלאות את הערב הכל כך מיוחד הזה.

בשבוע הבא, ביום חמישי, נתכנס לערב קסום. ערב שבו נהפוך להיות מעגל מאוחד ושלם של ריפוי עמוק. אשחרר את כל ההגנות את כל המחסומים, את כל הפחדים והחששות מפני חשיפה כל כך גדולה ועוצמתית ואשוט על גבי האהבה שתעניקו לי.

לדף הארוע בפייסבוק

הערב הזה הוא עבורי ובשבילכן הנשים. ערב שאוסף נשים באשר הן ומשתמש בכוח העוצמתי לריפוי ולתמיכה. ערב שכולו ביטוי לאני המאמין שלי ולשינוי העמוק אותו אני עוברת בהתמודדות עם הסרטן. שינוי של הרגלים ודפוסים, שינוי של תפיסה ופילוסופיה, שינוי פרספקטיבה על החיים, שינוי של הכלה, חמלה, אמפתיה והקשבה, לי ולסביבה ו- שינוי של קבלה. ערב שבו כולנו נקבל אהבה, חום וחיבוק. 

2 המלצות לי :
תבואנה יהיה מ-ד-ה-י-ם!
ולכו תחזרו לקסם ילדות האינסופי, לסרט או לספר (או שניהם)  "הסיפור שאינו נגמר" של מיכאל אנדה.